פסק-דין בתיק ע"א 3741/06

השופט י' כהן:

1.       ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' הרשמת הגב' ג' ספרא ברנע) בתיק אז' 7121/04.

          פסק הדין נגד המערערים ניתן לאחר שבקשתם לקבלת רשות להתגונן נדחתה, ולמעשה הערעור מופנה כלפי החלטת בית המשפט קמא, הדוחה את הבקשה לקבלת רשות להתגונן.

2.       ההליכים בבית המשפט קמא נפתחו בכתב תביעה, שהוגש על דרך סדר הדין המקוצר. בתביעתו עתר המשיב (להלן - " הבנק") לחייב את המערערים לשלם לו סך 1,277,380 ש"ח, כערכו לתאריך 1.1.2004, וזאת בגין יתרות חובה שנרשמו לחובת המערערת מס' 1 בחשבון העו"ש (מסוג חח"ד) שניהלה בבנק. המערערים 2 ו- 3 נתבעו בתורת מי שערבו לחובות המערערת מס' 1.

          לכתב התביעה שהוגש צורפו המסמכים המקובלים בתביעות שכאלה, ובהם מסמך המפרט את תנאי ניהול החשבון, דף המפרט את יתרת החשבון וכתב הערבות.

3.       בבקשתם לקבלת הרשות להתגונן מפני התביעה, טענו המערערים, כי ערבותה של המערערת מס' 2 פקעה. עוד טענו המערערים, כי יש ליתן להם הרשות להתגונן משום שהבנק לא מסר להם העתקים מכל המסמכים שהיו דרושים למומחה מטעמם לשם שיחזור החשבון, חרף צו שניתן בעניין זה. עוד הוסיפו המערערים וטענו, לחילופין, כי יש ליתן להם הרשות להתגונן בגין הסכום המגולם ב- 56 מסמכים שהבנק לא מסר לעיונם.  בנוסף לכך טענו המערערים, כי יש ליתן להם הרשות להתגונן בגין חיובי ריבית שנזקפה לחובת חשבונם בניגוד לחוק, וכן יש להתיר להם להתגונן בסכום שיקים שהמערערים מסרו לבנק, ואשר הבנק לא פעל לגבייתם.

          לבקשתם צרפו המערערים חוות דעת של מומחה, אשר על פי הנטען אינה שלמה, בשל כך שהבנק לא העביר למערערים, ודרכם למומחה מטעמם, את כל המסמכים הדרושים. על פי חוות הדעת, קיימים הפרשים שונים לזכות המערערים, ובכלל זאת קיים הפרש בסך 1,503,599 לזכותם בשל "ביטול החיובים בגין השיקים המוחזקים בבנק ללא מעש", וכן יש לזכותם בסך 1,320,281 ש"ח, בשל "ביטול החיובים אשר הבנק לא המציא מסמכים בגינם".

4.       כאמור, בית המשפט קמא החליט לדחות את בקשת המערערים לקבלת הרשות להתגונן.

          טענת המערערים כי המערערת מס' 2 היא "ערב מוגן" נדחתה על ידי בית המשפט קמא, בשל כך שהיא "בעלת עניין" במערערת מס' 1. אמנם, המערערת מס' 2 מחזיקה במניה אחת מתוך 100 בהון המניות המונפק של החברה, ואולם, היא ובעלה - המערער מס' 3 - מחזיקים ביחד בכל הון המניות של החברה, והמערערת נהנית ביחד עם בעלה מפירות החברה, שבעלה הוא "בעל עניין" בה. על קביעה זו אין ערעור לפנינו.

          אשר לשיקים המוחזקים על ידי הבנק, נקבע כי הבנק זכאי לעכב שיקים אלה תחת ידו, ולא עלה בידו לגבות אותם. בית המשפט קמא הוסיף, כי המערערים לא טענו שאילו השיקים היו מוחזרים להם, יכולים היו להשיג תוצאות טובה יותר, ולגבות את השיקים.

          בנושא גילוי המסמכים קבע כב' בית המשפט קמא, כי למעשה מדובר ב- 56 פעולות להן מספר אסמכתא אחד, ואין מדובר ב- 56 מסמכים שלא הומצאו. לבית המשפט קמא נראה היה, שהטענה בדבר גילוי המסמכים לא באה לעולם אלא ב"ניסיון לאתר טענות", ובמצב דברים שכזה, ובאין טענת הגנה עניינית שלשמה דרושים המסמכים, אין מקום להיעתר לבקשת המערערים וליתן להם להתגונן בשל אי המצאת המסמכים.

          באשר לחיובי הריבית, בית המשפט קמא ציין, כי טענה זאת לא נזכרה בתצהיר המערערים, שתמך את בקשתם, ולמעשה נטענה רק על ידי המומחה בחוות דעתו. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי המערערים לא הצליחו לצקת תוכן לטענתם, ולמערערים עצמם לא הייתה כל טענה ביחס לשיעור הריבית ואופן חיוב החשבון בריבית, והמערער מס' 3 אף מסר בחקירתו כי איננו יודע דבר בנושא הריבית, ולעומת זאת, המומחה מטעם המערערים מפנה לצורך קביעת הבסיס העובדתי לידיעת המערער מס' 3.

          כאמור, בסופו של דבר דחה בית המשפט קמא את הבקשה, ובעקבות זאת אף ניתן לאחר מכן פסק דין לפי כתב התביעה.

5.       הגם שבתחילה התרשמתי מטיעונו של ב"כ המערערים, נראה לי, כי בסופו של יום קצרה ידנו מלהושיע את המערערים, ואציע איפוא לחברי למותב שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

          ב"כ המערערים טען בפנינו, כי בשלב מתן הרשות להתגונן די למערערים שיראו, כי גרסתם מגלה הגנה כלשהי, על מנת שתנתן להם הרשות להתגונן, ואין בוחנים בשלב זה את סיכויי המערערים להצליח בתביעתם. לטענת ב"כ המערערים, כל אחת מטענות המערערים מצדיקה, כשלעצמה, מתן הרשות המבוקשת. ההלכה בעניין זה היא כטענת ב"כ המערערים, ואולם, אין לדעתי מקום לקבל את הטענה, כי בידי המערערים טענות המצדיקות מתן הרשות להתגונן.

6.       ככל שהדברים אמורים במסמכים שלטענת המערערים לא הומצאו להם, כי אז מקובלת עלי טענת ב"כ הבנק, שהבנק יצא ידי חובת המצאת המסמכים למערערים.

          יתרה מזאת, המומחה מטעם המערערים, שחזר את חשבונם של המערערים מאז שנת 1999, כדי למצוא בו אי התאמות או פגמים שונים, מתוך מגמה לבסס את בקשת המערערים לרשות להתגונן, וכעולה מחוות דעתו, ה"מסמכים" אשר לטענת המערערים לא הומצאו לידם, מתייחסים לפעולות שבוצעו בעיקר בשנים 1999, 2000 ו- 2001.

          המומחה מטעם המערערים בחר להתעלם מפעולות שלא הומצאו לו מסמכים לגביהן, וקבע כי יש להפחית מחשבונם של המערערים סך 1,320,281 ש"ח. עם כל הכבוד, הנני סבור שאין זו הדרך הנכונה. על הלקוח חובה לבדוק את החיובים בחשבונו בסמוך לאחר שהוא מקבל את דף החשבון, ובמידה ומצא בהם חיובים שגויים היה עליו להודיע על כך לבנק מיד בסמוך לכך (וראה: ע"א 618/75 עזבון טננבאום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד ל"א(3) 141 (1977). לקוח אשר אינו מודיע לבנק בתוך מועד סביר, כי מצא חיובים שגויים בחשבונו, מסתכן בכך שטענותיו בשלב מאוחר תושתקנה. נוסיף בעניין זה, כי המערערת מס' 1 היא חברה בע"מ, ועליה לבדוק את דפי חשבון הבנק שלה באופן שוטף, ולבצע את ההתאמות הדרושות בין דפי החשבון שהיא מקבלת מהבנק לספרי הנהלת החשבונות שלה. דווקא במקרה של חברה בע"מ, קיים סיכוי גדול יותר לגלות חיובים שגויים בחשבון הבנק מאשר אצל אנשים פרטיים, שאינם חייבים בניהול חשבונות, ולא תמיד טורחים  לבדוק את נכונות דפי החשבון הנשלחים אליהם.

7.       מזה זמן עדים אנו לכך, שאנשים שצוברים יתרת חובה בחשבון עו"ש, "נזכרים" לדרוש מאת הבנק מסמכים על הפעולות שבוצעו בחשבונם רק לאחר שהבנק התייצב בפתח בית המשפט והגיש את תביעתו. ניתן היה להבין את הדבר, אילו הלקוח היה קם בבוקרו של יום, ולפתע פתאום היה מגלה, כי חשבונו מצוי ביתרת חובה, ואין הוא מבין מדוע. ואולם, ברובם המכריע של המקרים, יתרת החובה אינה נוצרת בין לילה, אלא הולכת ונצברת לאורך זמן, וברוב המקרים, ובוודאי במקרים בהם חשבון העו"ש משמש תאגיד, מנהלי התאגיד יכולים וחייבים לבדוק את נכונות החיובים מבעוד מועד ובאופן שוטף, ולאו דווקא כאמצעי להתגונן מפני תביעה שתוגש, אלא בראש ובראשונה כדי להעמיד את הבנק על אי התאמות שונות בחשבון וטעויות שנפלו בו.